פרק 1: פגישה תחת השמיים השחורים
הלילה האחרון שלהם בעיר הגיע, והם ידעו שהוא יהיה בלתי נשכח. רוני ויעל עמדו מול אחד מבתי הקפה הקטנים שבהם נפגשו פעמים רבות בעבר, אבל הפעם האווירה הייתה שונה. זו לא הייתה עוד פגישה רגילה — זו הייתה הפגישה האחרונה. הלילה שבו יפרדו לנצח.
רוני עמד לעזוב את העיר למחרת, לעבור למדינה רחוקה ולפתוח פרק חדש בחייו. יעל נשארה מאחור, עם כל הזיכרונות שהותירו יחד, והם ידעו שאין דרך לחזור לאחור. כל כך הרבה דברים לא נאמרו, וכל כך הרבה דברים נותרו ללא התגשמות. הפעם, החליטו, לא יישארו במגבלות המילים או המחשבות.
פרק 2: הכרה בשתיקה
הם ישבו בשקט במרפסת בית הקפה, מביטים על העיר השוקעת תחת האורות הנוצצים. למרות שהייתה קרבה פיזית ביניהם, המתח היה נוכח כמו צל כבד. "זה הלילה האחרון שלנו יחד", חשב רוני, מביט ביעל שהביטה עליו באותו מבט עמוק ומוכר.
הם החליפו חיוכים קלים, כאלה שלא דרשו מילים, ואז יעל אמרה בקול חרישי: "אתה יודע שיש דברים שמעולם לא דיברנו עליהם." הוא הנהן, מבין את הרמז העדין בדבריה.
"אולי הגיע הזמן שנדבר עליהם," הוא השיב באותה אינטונציה שקטה.
פרק 3: הליכה ברחובות העיר
הם קמו מהכיסאות והחלו ללכת ברחובות הריקים של העיר. הרוח הקרירה של הלילה החליקה על פניהם, אבל הרגש ביניהם היה חם. כל צעד שהתקדמו נדמה כמו התקדמות לעבר משהו בלתי נמנע, ידיעה שהם עומדים לחצות קו שלא יחזור אחורה.
"אתה עוזב," היא אמרה פתאום, בקול חנוק מהרגשות שהצטברו.
"אני עוזב," הוא אישר, והשתיקה חזרה ביניהם.
פרק 4: מימוש הפנטזיות
הם הגיעו לדירה של רוני, נכנסו פנימה וידעו שזהו המקום שבו כל מה שלא העזו לדבר עליו או לעשות במשך הזמן שבו הכירו, עומד להתרחש הלילה. חדרו היה פשוט, אבל הערב, הוא הפך לבמה של רגעי סקס נדירים. כל מחשבה שהוסתרה מאחורי קירות של איפוק ואי-ודאות החלה להתפוגג.
הם הביטו אחד בשנייה בעיניים משתוקקות. המילים הפכו מיותרות. יעל ניגשה לרוני והניחה יד על כתפו. הוא התקרב אליה באיטיות, נצמד אליה עד שהמרחק ביניהם התבטל. הם החלו לנשום יחד, קצובות הנשימות הפכו לאחת. הכאב של הפרידה התחיל להיבלע בתוך הכמיהה המשותפת.
פרק 5: רכות ועוצמה
הרגעים שעברו ביניהם היו מלאים ברכות, אבל גם בעוצמה שאינה ניתנת לתיאור. רוני הרים את יעל בעדינות אל המיטה. הם נצמדו זה לזה כמו שני גלים שמתמזגים, כמו מי שמתפרקים לחלקים קטנים ומתחברים יחד מחדש. ידיו טיילו על עורה, והיא השיבה בנשיקות על כתפיו, כאילו כל מגע, כל ליטוף, היה ניסיון לקבע את הרגע לנצח.
יעל נשמה בכבדות, ובאותם רגעים שקטים אך טעונים, היא לחשה לו: "תישאר איתי הלילה." היא לא ביקשה שהוא יישאר לנצח, לא ציפתה למשהו מעבר ללילה הזה. זו הייתה בקשה נואשת שידעו מראש שתבוא אל קיצה בבוקר.
פרק 6: אור הבוקר והשקט
כשאור הבוקר החל לחדור מבעד לווילונות, יעל התעוררה ראשונה. רוני עדיין ישן לצידה, נושם ברכות. היא הסתכלה עליו באהבה עצומה, אבל גם בידיעה שברגע הזה הכול עומד להיגמר. היא לא יכלה לשאת את המחשבה של ההתעוררות המלאה. היא רצתה שהזמן ייעצר, שהרגע יימשך לנצח.
אבל הם ידעו שהחיים לא עוצרים. היא יצאה מהמיטה בשקט, לובשת את בגדיה לאט, מנסה לא להפריע לשנתו. לפני שעזבה, היא התכופפה ולחשה: "אני אוהבת אותך."
הוא לא ענה. המילים נותרו תלויות באוויר כמו סוד שלא נאמר, אבל הרגש היה ברור. היא יצאה מהדירה, השאירה אותו מאחור, וידעה שלא יחזרו לשם שוב.
פרק 7: הפרידה
רוני התעורר מאוחר יותר, כשהשמש כבר הייתה בשמיים. הדירה הייתה ריקה, ולרגע, הוא תהה אם כל מה שקרה בלילה היה רק חלום. אבל הריח של יעל עדיין היה באוויר, וכך גם התחושה הרכה של נוכחותה.
הוא קם, הסתכל סביבו ונזכר בכל מה שקרה, במה שיכול היה להיות ולא התממש. הוא ידע שהלילה ההוא היה כמו פנטזיה קטנה שהתממשה לרגע קצר, ולאחר מכן נעלמה יחד עם אור הבוקר.
העיר הייתה מאחוריו, והחיים המשיכו הלאה. אך אותו לילה אחרון יישאר חקוק בליבו לעד.
